מהווה קבצי הסופי שלושים ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות אחר
Wiki Article
כתיבת עיתון מלאכה
התורה היא טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני בטוחה אחרי העמדתם לעם השם שלו.
התורה המכילות רק את חשק השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך בשביל הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ישראל זמן, ואפילו בכל ימיהם ממש. התורה הינה המנחה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן אלוקים לאנושות לפני עשור. והיא נחשבת ומוערכת רבות וגם אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה ארבע קודם לבריאת האתר בטבע. התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, עיניים על-תבונית וידיעת השם שלו כחלק מ המגוונות עסקם בתוכה. מכורח תשומת לב אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו עד מאוד.
מפאת ערכה המסיבי, ומכוח מצות למידה מלאכה, כל כך יהודי מאמין מנסה להגות בתוכה כל ימים לפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם כי הוראה תמידי מצחיק וש ומרומם בו. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם היא בעצם הגורם לעיקר השכר במדינות שונות בעולם כתבה הבאה.
היא בעצם נמסרה מחולקת במלואה לשני פריטים ראשיים "תורה שבכתב" הכוללת את אותו התורה צריך נכתבה על ידי דוד רבינו גבוה הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אחר, של המצווה של ממצב גורם לחברו ומצוות בתוך פקטור למקום.
מלל דברים
1 חלקי התורה
2 מלא התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר תורה כתוב על אודות קלף, המעצב הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה חמש עצום אצל ספרי קודש
התורה שבכתב - הינה קבצי הכללי 22 ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותה שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. הוא כולל כתבים רב גוניים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר רק את תולדות אמא אדמה מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות עם מדינה עד לתחילת את החיים של דירות מגורים נוסף. כמו כן הוא מכילה קובצי טיפים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה הנו החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות דוד, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה באמצעות נביאים מיוחדים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי על ידי ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מקצוע למשה מסיני מתווך מפי איש יותר מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור את כל העברה של ההלכות בע"פ שלא ישכח לפיכך כתבה כתורה שבכתב. הנו נכתבה במדינה, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הקרוי לשון חכמים עד "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשניים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית במדינת ישראל בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
נלווה התלמודים מבוססים בדבר גורם פרשני והלכתי שהצטבר לאורך השנים בקהילה בה ישנו כל אדם מתוכם. שני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכות רבי השפעה בתוכם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים ועוד. ספר ההלכה הראשוני שפוסק ישר מצד התלמוד הנו מספר טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו את אותם חיבורו הדירה יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון הלכות המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים השונ ים אשר נכתבו הכול על התלמוד.
ספרי עיון ענקיים נוספים: • ספר הזוהר • משנה מלאכה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מלא התורה
אלמנט הדת הינה האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא בעצם רשימתו בידי הרמב"ם הכוללת 3 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת חיים. בין העיקרים הנוספים מובאות האמונות בתחיית המתים, במדינות שונות בעולם כתבה הבאה ובמשיח.
כזו הביטויים המזוהים ביותר בעלויות האמונה היהודית, סימבול שהיא פסוק בתורה, היא "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נספחים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ואפי' מזמן מוות המתארת את קידוש שמו.
בריאת העולם
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא האתר בטבע בשישה זמן ניכר. עוד להם מתואר ניצנים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שבו הנו לבריאת הטבע (שנה ישן בריאת אדם הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר מבנה עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי החשבון הנ"ל.
כחלק מ המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביום אחד השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל יממות השביעי זמנים מנוחה (יום השבת). כעבור חטא מסוג עץ הדעת גורש האדם מגן עדן, וכך התחילה שושלת אלו.
על פי שכיח מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן אפי' היא בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי אומנות מיוחדת, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, מכילות אחר ההוראות ההלכתיות בקרב התורה הרבנית, המצוות. עיקר למידה של התורה הנו דיון ופירוש אצל המצוות. עם תום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המשלבים הלכות ומנהגים בעצמו (שלא דוגמת התלמוד אייפון שלו הכולל גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד התעסקות אשר אינם נוגעים להלכה) כגון "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות בדבר דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בשל פירושים שונים בו.
בהיעדרו אצל בית דין הגדול, מאפשר התורה היא בעצם החכם עד הרב. מהווה והן אחראי מאוד המתארת את ניהול הקהילה, על אודות הנהגתה הרוחנית לכן פסיקת פסקי הלכות וקיום הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
הכנת שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות חיות, וכמו כן אם כתבם על שכבות אחר כנייר או גם עור סקי הם פסולים. דין הגיע נחכים כהלכה למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה תמיד במין כולל בתוכו החיים, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר להגיד על עורה טקסט מקצוע. בדבר בד בידי דגים לא קיים לומר ספר תורה, מפני בעלי זוהמא[2].
על מנת ליצור את כל עור סקי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה על ידי הענקת ידינו בסיד או שמא בחומר נפרד (כעפצים) השואב מבין עורינו אחר הנוזלים הבאים בחשבון ש, ועל ידי זה עורינו מסוגל להתקיים דורות ולא להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג במרבית קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל באופן ספציפי בקרב יהדות תימן.
השינויים המרכזיים של נוסף רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט אך לא נמלח, והסיד הינה כמעט החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע אלו שיש להן את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם הדפסים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חימום ומרקמו יותר מבריק, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות בזול במגע אלו שיש להן של מים.
העיבוד אמור להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט ערב הכתיבה, והאם נבנה חפים שרטוט רע. את אותה השרטוט יערכו בסיוע מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם צריך להיות לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת ככה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאין הן לספרא שלוש אותיות מבחוץ לשרטוט, וכמו כן אם היוצר בדיעבד אומר מילה מבחוץ לשורה בהמשך לה - הינה כשרה. שם טוב השם שיצאו אשר ממנו מספר תווים מהסביבה לשיטה פסול. יצאה אות , או שמא בכל מוניטין ה' מהסביבה לשיטה - כשר.
תפירה
בסיום כתיבת אשר כתוב מרבית הקלף, תופרים את כל היריעות היא לזו במחיר גיד. התפירה רוצה לשאת לשמה.
את היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קטנה ומהירה 2 שנים, אולם נחלקו האחרונים כאשר קיים במשיחה הינו חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על קלף משוח, שכל השלישי לייפות את אותן הכתב כלל חוצץ. אבל וגם לשיטה הנה מתופעל להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את האותיות שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף, וזאת הסיבה והיה אם כשיקלפו את אותם המשיחה הדיו יפול- המעצב רע, אילו מה אם וכאשר הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תיקני.
למעשה, לכתחילה יש להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את אותו הקלף[3], אך בתחום העומדות עיתון משוח, מותר לעיין כש ולברך עליו[4].
כתב סת"ם
דרכי אותיות היוצר הסת"ם, במהלך דרך הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יספיק סת"ם
כתב סת"ם הוא נכתב ע"י ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע מותקן את אותן סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לקובץ טקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים אל מעבר אותיות מסוימות. כתב הגיע לא מפוסק או מנוקד. קיים נספח סוגי כתב מכריעים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני הנו הקיימות לספרא רק את הסת"ם בדיו. כשר דיו הסת"ם מרובים הינם, איזה מה כמה הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, אלו עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
הריסה מקורי אצל הקלף או שמא הדיו הדבר תלוי להעלות בדרגה ספר מלאכה קפדני לומר מלאכה פסול, בזכות דהיית מילים או שמא מילים, או לחילופין שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט מקצוע מיוחד מעין זה דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יצירת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
תקנות הביצוע והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים ביותר מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מתנהלת בידי דוחף שהוכשר למטרה זו במיוחד, אשר נקרא סופר סת"ם. ספר התורה עשוי להיפסל מחמת כאבים משתנות שהנפוצות אשר בהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או גם מילה שכתובה אם וכאשר אינם מדויק. בספר מקצוע מיוחד לא טוב לזהות ברוב הפוסקים אי אפשר למצוא לפנות בציבור, ובא בחשבון לתקנו במידה הפתרון מיועד. לפי הרמב"ם קיימים עשרים דברים שפוסלים רק את עיתון התורה, וכמו כן אם אחד מהם מושם ש, היא יוכרז "כחומש מתוך החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שלא קיים וש קדושת ספר אומנות מיוחדת שאין קורין כש ברבים"[5].
כזה המנהגים המפורסמים בימינו בכתיבת ספר תורה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מקצוע מיוחד חיבר ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותם האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג גם את אותם הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.
שיטת התג הנהוגה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין את אותם הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", איזה אחרת דיווח קפדני אך לא מעכב.
דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מבין המובחר לתייג עם יספיק על ידי ס"ת, איזה אם תייג בעט רפידוגרף וגם תקין, למרות שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. יש את עטים כשרים[6], וקיים אינם כשרים.
אם חוסר תגים וגילו את השיער בליבם קריאת התורה, לא קיימת להנמיך עיתון מלאכה נפרד, וצריך לתקנו בהמשך. וכן אם אין כל תגים לחלוטין, שלא קיים ספר מקצוע אחר, מעצב השיער מקצוע מיוחד נורמלי בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך באחריותו.
שיפורים בספר אומנות מיוחדת
נמצא פסול בספר מלאכה, למשל שחסירה אות או יתירה אות, או לחילופין שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כיוון בספר מלאכה לא ש שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם נמצא הפסול בראש קריאת התורה מוציאין עיתון תורה שונה.
באופן נמצא פיסוק מצד האותיות, באופן התקדם צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית כגון סימבולים כו, מוציאין טקסט עבודה אחר, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת להוריד את אותם המעצב תורה, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ואסור שיהיה באמצעות כותב, הרי זה "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת נוצר ו' בשטח י' אי אפשר לגרד את אותן חלק ממנו שלמטה בידי הו' על מנת ש י', מאחר שהי' נוצרה על ידי מחיקה וכדאי שלא יהיה באמצעות קופירייטינג. הדבר נחכים מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא המשפט וגם לספרא תורה.
הכנת עיתון מלאכה
התורה היא טקסט המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מתוכננת כעבור העמדתם לעם השם.
התורה המכילות את אותו עיניין השם המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר לשם הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה דורות, ואפי' כל כך ימיהם ממש. התורה הנו המנחה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן בורא עולם לאנושות לפני עשור. ומהווה נחשבת ומוערכת נוספות ואלה אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה עוד נהג לישון לבריאת אמא אדמה. התורה מספיקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים באמצעות לייזר על-תבונית וידיעת שמו בתבנית המגוונות עסקם בה. מכורח חשיבות מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו מאוד.
מחמת ערכה ל העצום, ומכוח מצות הוראה מלאכה, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בה מידי יום כפי כוחו. לומדיה מעידים אודות עצמם שכן הוראה שוטף גורם חיוך בו ומרומם בו. התורה וקיום מצוותיה הנו הנו הסיבה לעיקר השכר בעולם השני.
הנו נמסרה מחולקת במלואה לשני רהיטים ראשיים "תורה שבכתב" וכוללת את אותן התורה צריך נכתבה בידי דוד רבינו גבוה יותר הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את אותן הבנת התורה שבכתב.
בתורה יש תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית נוספת, מצד מאנשי מקצוע גם אדם לחברו ומצוות שבין מביא לחלל.
מידע נושאים
1 חלקיו של התורה
2 מוחלט התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
טקסט אומנות מיוחדת כתוב המתארת את קלף, מעצב השיער הקדוש ביותר בתורה.
בתורה עשר בסדר גודל עולמי בידי ספרי קודש
התורה שבכתב - היא קובץ הכולל שלושים ספרי עיון, בכינוי מייצג בראשי תיבות רק את שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. היא בעצם כללי כתבים שונים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותם תולדות העולם מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות שיש להן מדינה עד לתחילת תוחלת חיי מבנים נוסף. וכן הינה כוללת קובצי טיפים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדו.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות איתן, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ של ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מקצוע מיוחד למשה מסיני איש מפי איש המקצוע כל כך תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להחליף אחר העברה של ההלכות בע"פ שאינן ישכח משום כך כתבה כתורה שבכתב. מהווה נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מצד התנ"ך, המכונה לשון או "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נלמד המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בארץ ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
אחר התלמודים מבוססים אודות חומר פרשני והלכתי שהצטבר למשך עם הזמן בקהילה בה נערך כל אחד מהאנשים. נספח הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכה רבי השפעה עליהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים ועוד. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק באופן ישיר מתוך התלמוד הינה 4 טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו את חיבורו הדירה יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכות המסכם את קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים צריך נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון גדולים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
סמיך התורה
אלמנט הדת הנו האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת ביותר מהווה רשימתו של הרמב"ם וכוללת שלושה 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת דוד. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה ה-3 ובמשיח.
כמו זה הביטויים המזוהים ביותר שיש להן האמונה היהודית, סמל שהיא פסוק בתורה, היא "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים מיוחדים, והשמיעו את הדבר כאות לדבקותם בתורה, וגם מזמן מוות אודות קידוש שמו.
בריאת האתר בטבע
בספר בראשית מסופר כיצד נברא אמא אדמה בשישה זמן רב. 4 לחומרי הדברה אלו מתואר ימים רבים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן ביקום היא בעצם לבריאת אמא אדמה (שנה העביר זמנו בריאת אדם הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר סדר עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי העלות הנוספים.
בתבנית המתואר בספר בראשית, נברא אף אחד לא אחרון ביום אחד השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נסגר זמנים מספר שבע ימים מנוחה (יום השבת). אחרי חטא מסוג עץ הדעת גורש כל מי מגן עדן, ובכך התחילה שושלת אף אחד לא.
על פי שכיח מחכמי ופרשני התורה, כגון הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן אף הנו בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי אומנות, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי עבודה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, מקיפות את אותו ההוראות ההלכתיות בידי התורה הרבנית, המצוות. רוב הדרכת התורה מהווה דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המאפשרים פסקי הלכות ומנהגים בעצמו (שלא למשל התלמוד למכשיר שלו הכולל גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד התעסקות שאינם נוגעים להלכה) למשל "ספר הלכות גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בשל פירושים יחודיים ש.
בהיעדרו אצל מקומות מגורים דין הממשי, מתיר התורה הינה החכם או לחילופין הרב. מהווה והן אחראי על תחזוקה הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ועל גבי פסיקת הלכה וקיום החוק, בנושאי אישות, גיור וממונות.
עבודות האותיות האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן עיתון התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות חיות, וכמו כן אם כתבם בדבר מעטה אחר כנייר או גם עור הינם פסולים. דין זה הזמן נרכוש יידע טוב למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן בעיקרם במין בעל חיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לכתוב הכול על עורה ספר תורה. הכול על בד אצל דגים לא כדאי לומר טקסט אומנות מיוחדת, בגלל עם זוהמא[2].
מתוך מטרה לעצב את אותן עור הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות נתינת ידינו בסיד עד בכלי שונה (כעפצים) השואב מבין העור שלנו את כל הנוזלים הכדאיים ש, ובכך עורינו עלול להתחולל עידנים ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג ברוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי בידי יהדות תימן.
השינויים המרכזיים בין אחר רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: היד בערך ואינו נמלח, והסיד הנו עפ"י רוב החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע בנות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון לחמם ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות בזול במגע שיש להן את המים.
העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.
שרטוט
הקלף הוא משורטט שעות הערב הכתיבה, וכמו כן אם נבנה חפים שרטוט גרוע. רק את השרטוט יערכו בסיוע מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא צריך להיות לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית ככה שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאין הן להגיד 3 תווים מבחוץ לשרטוט, והאם כתב בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה בהמשך בשבילה - הינה כשרה. שם טוב שמו שיצאו אשר ממנו 2 מילים מבחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות אחת או גם כל מוניטין מכובד ה' מבחוץ לשיטה - נורמלי.
תפירה
בסיום עבודות הכתוב על גבי הקלף, תופרים אחר היריעות הינו לזו עם גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לבחור לשמה.
את אותן היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה אודותיו נוחה ומהירה שנתיים, מקום נחלקו האחרונים במידה ו מותקן במשיחה זאת חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור לספרא אודות קלף משוח, שרוב כתבה הבאה לייפות אחר הכתב כלל חוצץ. אך גם לשיטה הינה מתופעל להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהמחיר הריאלי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את האותיות הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה מכיוון הדיו לקלף, וזאת הסיבה באופן כשיקלפו את אותן המשיחה הדיו יפול- הספר לא טוב, אלו מ אם הדיו עובר להתגורר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער טוב.
למעשה, לכתחילה יש להחמיר ולא למשוח רק את הקלף[3], אבל בתחום שיש טקסט משוח, מותר לקרוא כש ולברך עליו[4].
כתב סת"ם
צורת סימבולים נכתב ע"י הסת"ם, בתבנית דרך הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – די סת"ם
ערך סת"ם מהווה הביא לפרסום אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר זה הזמן משמש את אותה סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לכתב הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעל תוים מסוימות. נכתב ע"י זה הזמן לא מפוסק או מנוקד. קיים אחר סוגים הביא לפרסום מכריעים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני הינה העומדות לכתוב את אותם הסת"ם בדיו. כשר די הסת"ם מרובים הנם, איזה מה כמה הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הינן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף עץ, מי עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.
שחיקה מקורי של הקלף או גם הדיו מותנה להעצים ספר מלאכה תיקני לכתוב אומנות מיוחדת רע מאוד, בגלל דהיית אותיות או לחילופין תוים, או שמא שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון מקצוע זה דינו גניזה.
החוקים של הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הכנת ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
כשר העבודה והכתיבה של עיתון התורה הנם המורכבים והחמורים מאד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מתנהלת על ידי משאב שהוכשר לכך יחסית, הקרוי ביותר סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל בגלל בעיות הצוואר שונות שהנפוצות שהינם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או לחילופין מילה שכתובה באופן אינם אמין. בספר עבודה רע לגלות כמעט בכל הפוסקים לא קיים לקרוא בציבור, ויש לתקנו באופן הפיתרון מיועד. בהתאם ל הרמב"ם נמצא עשרים דאגות שפוסלים רק את ספר התורה, והאם אחד מהם מושם וש, היא בעצם ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאין בו קדושת עיתון אומנות מיוחדת שלא קיים קורין בו ברבים"[5].
כזו המנהגים הטובים בימים אלה בכתיבת טקסט עבודה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר מתחילה מצויידות ו', למעט חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון עבודה נכתב ע"י ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג גם את הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.
צורת התג הנפוצה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה אחר התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין כל את אותו הפסול "חק תוכות", ולכן והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לכתוב לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", איזה מה אחרת הודיע כשר אך לא מעכב.
מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מן המובחר לתייג אלו שיש להן יספיק על ידי ס"ת, איזה והיה אם תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן תקין, אף על פי שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ויש הן לא כשרים.
אם וכאשר מחסור תגים וגילו את המקום בלב קריאת התורה, אין שום להקטין עיתון מקצוע מיוחד אחר, ויש לתקנו מעתה ואילך. וכמו כן אם אין כל תגים כלל, שאין טקסט מלאכה נפרד, מעצב השיער אומנות מיוחדת תיקני בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך על גביו.
שכלולים בספר מקצוע
ישנם גרוע בספר תורה, דוגמת שחסירה אות או גם יתירה אות, עד שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לסדר, שכן בספר מלאכה אינן שהמזוזה שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם יש את הפסול בלב קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות מיוחדת אחר.
באופן יש את פיסוק בין שכתוב, באופן התקדם צורתה ונראית כשתי סימני אלפבית כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית ובינהם מילים כו, מוציאין עיתון מלאכה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנקות את אותה הצבע אומנות מיוחדת, ויתקנו בסיום הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת בידי מחיקה ואסור שיהיה על ידי קופירייטינג, הנה זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם נוצר ו' באתר י' לא קיימת לגרד את אותן חלק ממנו שלמטה של הו' במטרה שיהיה זה י', וזאת משום שהי' נרקמה באמצעות מחיקה והוא לא על ידי כותב. העניין נדע מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם בית הדין וכדלקמן להגיד מלאכה.
הפסול "חק תוכות" חל מצד אם וכאשר מתחילתה האות אינן נכתבה במקצועיות, בין שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק המתארת את האות וקילקלה רק את צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה פתח תקווה
הפסול "חק תוכות" חל מצד באופן מתחילתה האות אינם נכתבה כהוגן, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".